מקורות חברת מים בעמ נ' ניצני פעמונית בע"מ

החלטה

העובדות בתובענה זו, שהוגשה ב"סדר דין מקוצר" אינן שנויות במחלוקת, לאור כך שהנתבעת לא חלקה , בין היתר, על גובה סכום החיוב שהושת עליה.

עניינה של התביעה הוא בתשלום שהוטל על התובעת, שהיא "ספק מים" לפי חוק המים תשי"ט – 1959 [ להלן: "חוק המים" ] בגין כמויות יתר של מים שספקה התובעת לנתבעת, צרכן של מים, מעבר לרישיון האספקה שניתן לה על ידי הרשות המוסמכת לפי חוק המים ובהתאם לאמור בסעיף 124א. לחוק הנ"ל.

התובעת קבלה אישור מהרשות ביום 22.3.06, לגבות את הסכומים האמורים מהנתבעת כפי שניתן לפעול לפי סעיף 124ד.(א), לחוק המים [ נספח ד' לכתב התביעה; להלן: "האישור" ].

התביעה הוגשה על פי האישור.

שתי טענות לנתבעת בבקשתה למתן רשות להתגונן, נשוא החלטה זו [ להלן: "הבקשה" ]; האחת, התיישנות התביעה מכך שמדובר בחוב שנוצר בשנת 2003 [ ועל כך אין חולק ] ועל כן התיישן.

מספר תשובות יש לתובעת לעניין זה ונראה כי כולן ראויות לדיון ואולם די באחת מהן כדי לדחות את טענת ההתיישנות ואסתפק בה.

לפי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 [ להלן: "חוק ההתיישנות" ] תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נוצרת עילת התביעה.

מועד היווצרות עילת התביעה הוא ביום בו גובשו כל יסודותיה ["...המבחן המקובל ל"עילת תובענה" לצורך התיישנות הוא קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש"; ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ. משרד הבינוי והשיכון ואח' , פד"י נז5 עמ' 166 בעמ' 175 ].

לא הייתה בידי התובעת עילת תביעה נגד הנתבעת כל עוד לא התקבל האישור; התביעה הוגשה בטרם חלפו שבע שנים מעת קבלת האישור ומכאן שטרם התיישנה.

לא ניטען כי התובעת השתהתה מעל הדרוש או הסביר לעניין קבלת האישור ואיני קובע דבר באשר לסיכוייה של טענה כזו, אילו נטענה.

טענה שנייה בפי הנתבעת היא שלפי סעיף 124ד.(2), תנאי מוקדם למתן האישור הוא האפשרות להביא טענותיה בפני רשות המים והזדמנות כזו לא ניתנה לה.

לטענתה, מכתב האישור, שבו היא מכותבת לא הגיע לידיה וגם מכתב רשות המים המוזכר בו מיום 20.3.05 שבו היא מוזמנת לטעון טענותיה לעניין האישור לא הומצא לה [ ראה סעיפים 9 ו 12 לתצהירו של מר שוורצמן התומך בבקשה ].

מוכן אני לצאת מתוך הנחה שאכן כך היו הדברים, אם כי, עדותו של שוורצמן לא הייתה מהמשכנעות, בגדר המעטה, וזאת מכך שאין ספק שהנתבעת קבלה את חשבון החוב מיום 30.10.2006 [ נספח ה' לכתב התביעה, סעיף 13 לתצהירו של שוורצמן ] והגיבה עליו כפי מכתבה נ ספח א' לכתב התביעה [ סעיף 14 לתצהירו של שוורצמן ].

לבד מכך, לא עשתה הנתבעת דבר ובמקרה זה המחדל הוא בעוכריה.

סעיף 124ה. לחוק המים קובע כי דרך התקיפה של החלטות ופעולות על פי חוק המים היא בפניה לבית הדין לענייני מים שהוקם על פי סעיף 140 לחוק [; להלן: "בית הדין'" ].

בכך נחרץ דינה של הבקשה להדחות; מקום שהמחוקק קבע טריבונל או דרך לבירור סכסוך או הגשת ערעור, אין דרך אחרת להביא עניין זה לבית המשפט [ ע"א 175/77 מדינת ישראל נ. בדיע ראמדאן, פד"י לב2 עמ' 673; ע"א 306/78 פרומה קרוליק נ. עזבון המנוח פנחס ואח', פד"י לג1 עמ' 496; ע"א 367/85 מדינת ישראל ואח' נ. יהונתן קיטאי, פד"י מא3 עמ' 398; ע"א 2425/99 עירית רעננה ואח' נ. י.ח. יזום והשקעות בע"מ ואח', פד"י נד4 עמ' 481 ].

בהעדר פניה לבית הדין, אין בית משפט זה הפורום הנכון להתקפה עקיפה של קביעת הרשות תוך עקיפת הוראות חוק המים.

הבקשה נדחית

הנתבעת תישא בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.2,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.